הבופון (Buffoon) הוא דמות החיה בשולי החברה. מקרותיו של הבופון הם במאה ה-16 של אירופה, בתיאטרון הרחוב של ימי הביניים. משום שנזרקו מהעיר, הבופונים לרוב מתקבצים בחבורות עם בני מינם. הבופונים נראים "בילתי הולמים", ליצניים ואפילו גרוטסקים. חיצוניותו של הבופון מתאפיינת במראה בעל עיוותים ועויתות מוגזמות, לעיתים ספק אנושיות.

המושג בופון נכתב באנגלית buffoon. האנגלית שאלה את המושג מהשפה הצרפתית שם הבופון קרוי: buffon וזו שאלה את המושג מהשפה האיטלקית שם קרוי הבופון: buffone. באיטלקית המושג buffone מתיחס למושג buffa שכוונתו: "בצחוק" ומחובר למילה buffare בעל המשמעות: to puff בעל הכוונה "לנפח" או "לפמפם". ייתכן שהשימוש במילה "לפמפם" להתייחס בדיחות היתה התייחסות לאופי הבדיחות של הבופון, או לחילופין "לנפח" עשוי להתייחס לדמות הליצנית של הבופון המנפח את לחייו ועושה פרצופים מצחיקים אחרים.

בתיאטרון הרחוב של ימי הביניים, השחקנים היו מחקים את יושבי הכפר ברמה הפיזית והאישית, עד לכדי לעג והתרסה. גם אז וגם היום, הבופונים עושים שימוש בתכנים שיש עליהם טאבו על מנת לחול מהומה ולקבל את תשומת הלב. השימוש בבופונים תיאטרון נחשב לז'אנר הסאטירה והגרוטסקה. בתיאטרון הפיזי המודרני, הבופון משמש בדרך ייחודית ונפלאה על מנת להרחיב את הטווח שלנו בתור שחקנים ולבטא איכויות משחק מוסתרים. הבופון מעז לומר את מה שאחרים לא אומרים. פעמים רבות הבופון הוא זה שיספר לנו אמת כואבת בעוד האחרים יעדיפו לחיות בשקר, אולי משום שאין הם רואים את האמת או שמא הם לא יכולים להרשות לעצמם לומר אותה בפומבי.

בפסיכופלייבק אנחנו עושים שימוש באמצעים התיאטרליים של הבופון על מנת לבטא תכנים פנימיים של השחקן המשחק את הדמות. השחקן משליך על הדמות על עולמו הפנימי והבופון אותו הוא משחק יכול לומר על עצמו או על החברה דברים אותם השחקן עצמו לא יכול לומר. בתוך ריטואל תיאטרון הפלייבק, דמות המספר מעולם הפלייבק הופכת להיות בופון המספר את סיפורו של השחקן, השחקנים עצמם הופכים להיות בופונים המשקפים בעבור המספר את סיפורו והסיפור המשותף למספר ולבופון שלו קורם עור וגידים על בימת התיאטרון.

מרכז פסיכופלייבק מעביר סדנאות תיאטרון, אימפרוביזציה, פלייבק ופסיכודרמה לאירגונים ומרכזים שונים בארץ. להזמנת סדנא חד פעמית או תהליכית, צור קשר.