מורנו התיחס לטכניקות הפסיכודרמטיות כשלבים בהתפתחות האדם.

• הכפיל – כשאנחנו קטנים האמא אומרת לו "אנחנו הולכים לישון", "אנחנו הולכים לגן" יש כאן משהו שמדבר על אחדות, סימביוזה חסרת נפרדות.
• המראה – כשאנחנו גדלים אנחנו רואים את עצמיינו במראה (היכולת לראות את עצמי מהצד, יש עיין מתבוננת מהצד.) טכניקת החלפת הפרוטגוניסט החוצה להתבוננות שלו בפסל שיצר, ההתבוננות והיצירה באמצעות צעידה צעד נוסף בתוך החוויה, השיתוף הוא סוג של מירורינג בעצמו.
• האגו המסייע – השלב השלישי בו הילד נכנס לדרמה של אחרים או מכניס את האחרים לתוך הדרמה שלו. היכולת לראות את האחים.
• חילוף תפקידים – השלב האחרון הוא חילוף התפקידים בו הילד גדל ולומד לשים עצמו בנעליו של האחר – לומד מהי אמפטיה. (כאשר הפרוטגוניסט מבצע את תפקידו של האנטגוניסט)

מתוך הספר drama within הפרק: psychodramatic theory of development