מילים הינם צורת תקשורת ורבאלית המהווה אחד מהכלים לייצוג מציאות פנימית. פעמים רבות במקום לבטא את עולמו הפנימי של המטופל, המילים הופכות להגנה מפני גישה למשמעות פנימית, למחסום מפני גישה למציאות פנימית ולזיכרון. פעמים רבות יותר קל "להראות את…" מאשר "לספר על…". תקשורת ורבאלית היא צורת תקשורת מורכבת הבנויה על תקשורת בסיסית יותר, פרימיטיבית יותר. מעצם היותה כזו, היא עלולה לאבד חלק ניכר מהחוויה הפנימית, בניסיון לתרגמה החוצה. לעיתים, ניתן לבטא מציאות פנימית בצורה מדוייקת יותר באמצעות תקשורת תחושתית. לדוגמא, באמצעות פעולה.
את המושג acting out ('ביטוי בפעולה'), הציע פרויד בשנת 1905 ("agieren") בדיווחו על המקרה של דורה. בשלב זה עדיין ראה פרויד ב- acting out (ובהעברה בכללותה) סוג של התנגדות. (שלקס, 2003) פרויד כתב שדורה קטעה את הטיפול טרם זמנו כביטוי של העברה. "אי לכך היא ביטאה בפעולה חלק מהותי מזיכרונותיה ומהפנטזיות שלה במקום לשחזרם בטיפול" (Freud, 1905) אולם, בשנת 1914, תשע שנים לאחר מכן, הסיט את הדגש מהפעולה כאופן של התנגדות, לדרך של זכירה: "… ניתן לומר שהמטופל אינו זוכר דבר ממה ששכח והדחיק, אולם הוא מבטא זאת בפעולה. למשל: המטופל אינו אומר שהוא זוכר שהוא נהג להתנהג באופן מרדני וביקורתי כלפי הסמכות של הוריו, במקום זאת – הוא מתנהג בדרך זו כלפי הרופא… כל עוד המטופל נמצא בטיפול הוא אינו יכול להימלט מהכפייה הזאת לחזור, ולבסוף אנו מבינים שזו דרכו לזכור" (Freud, 1914). כלומר, פרויד הבין שלעתים המטופל מבטא את זיכרונותיו המודחקים לא באמצעות דיווח מילולי באסוציאציות חופשיות, אלא באמצעות ביטוי בפעולה מילולית או מוטורית. (שלקס, 2003)
בפסיכודרמה, מעבר לדיבור על קונפליקטים פנימיים, המשתתפים מבטאים את אותם קונפליקטים באמצעות משחק תפקידים בתוך מרחב ומסגרת תרפויטית. על פי קלרמן, הנטייה לביטוי בפעולה (acting out) גדולה יותר בקבוצה בעלת אלמנטים פסיכותרפיים. המשתתפים יכולים להביע את עצמם בפעולה ע"י איחורים, חיסורים, שתיקות רועמות, יצירת תתי קבוצות, נשירה מהקבוצה, השלכת חפצים או כל דרך פעולה אחרת המפרה את התהליך התרפויטי. (Kellerman, 1992) המושג 'ביטוי בפעולה' מאוד רחב ומורכב, עד כדי כך שבספרות קיימת הסכמה מועטה על הגדרתו של המושג. (Abt & Weissman, 1965)
בתחילת הדרך רווחו שתי גישות לגבי ביטוי בפעולה. האחת יוצגה ע"י הפסיכואנליזה שאינה מעודדת ביטוי בפעולה והשניה ע"י הפסיכודרמה הרואה בביטוי בפעולה, שלב הכרחי בהתפתחות תהליך תרפויטי. (Moreno, 1972) חשוב לציין שכיום ישנה בזרמים פסיכואנליטיים רבים הכרה במשמעות ובתרומת הביטוי בפעולה, אם כי הפסיכואנליזה אינה מעודדת פעולה לשם ביטוי.
קלרמן מרכז את עיקר ההגדרות של ביטוי בפעולה ע"י הפסיכואנליזה כפי שהוצגו בתחילת הדרך באמצעות רקספורד (Rexford, 1966), אנה פרויד (Freud, 1968) וסנדלר, דר והולדר (Sandler, Dare & Holder, 1973):
- פעולות משבשות, פעולות שאינן מודעות, פעולות סימפטומטיות או פעולות מקריות.
- ביטוי פיזי או התנהגותי של זיכרונות ופנטזיות.
- חזרתיות ושיחזור של זיכרון עבר.
- כל התנהגות מוטורית המתרחשת בתוך המסגרת האנליטית.
- פעולות חיצוניות למסגרת האנליטית, המתרחשות כתגובה להתרחשויות מתוך המסגרת האנליטית.
- התנגדות, תהליך נוגד התקדמות, החלפת מחשבה בפעולה, חלופה לזיכרון.
- פורקן מוטורי של רגשות, פורקן מוטורי של לחצים, פעולות אימפולסיביות.
- ניסיון סיפוק משאלות, ניסיון סיפוק צרכים אינפנטיליים.
- פעולות ניסיוניות.
- התנהגויות אנטיסוציאליות, אימפולסיביות, פליליות או מסוכנות.
דוגמאות לפעולות והתנהגויות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי בקבוצה ע"י עזיבה של משתתף את החדר בעקבות כעס המופנה לעבר המנחה, משתתפי קבוצה הנפגשים מחוץ למסגרת הטיפולית בלי ליידע את המטפל, וכמובן אין ספור דוגמאות נוספות.
יאלום מגדיר ביטוי בפעולה כהתנגדות לתרפיה, פעולה המוסתרת מהעיניים האנליטיות של הקבוצה. באמצעות פעולה, המשתתפים פורקים אימפולסים שאמורים לבוא לידי ביטוי במסגרת הטיפולית. (Yalom, 1975)
בשלב מסויים פרוייד ואחרים הבינו שניתן להעזר בביטוי בפעולה למטרות תרפויטיות וכיום ביטוי בפעולה בעיני הפסיכואנליזה, לא נחשב אך ורק למעצור טיפולי אלא כחלק מהתהליך הטיפולי, כמקור מידע למצבים נפשיים לא מודעים ותוספת חיונית לזיכרון. פרויד הבין שלעתים מבטא המטופל את זיכרונותיו המודחקים לא באמצעות דיווח מילולי באסוציאציות חופשיות, אלא באמצעות פעולות מילוליות או מוטוריות (שלקס, 2003). מנחה קבוצות מנוסה יכול להעזר בביטוי בפעולה על מנת לייצר אנליזות, תובנות ואינטגרציה אצל מטופליו. (Grotjahn, 1976)
בפסיכודרמה, המטופל יכול לבטא את עצמו בשפת הפעולה. הוא יכול לזוז או לעמוד, למשוך או לדחוף, להוציא קולות, ג'סטות ואפילו לדבר באמצעות מילים.
קלרמן מציג את הגדרת ביטוי בפעולה ע"י הפסיכודרמה באמצעות הבאות:
- המחשה באמצעים מוטוריים.
- ונטילציה של רגשות, אבריאקציה.
- המחזת והצגת התרחשויות מהעבר או התרחשויות עתידיות לקרות.
- ביטוי המציאות הפנימית כלפי חוץ.
- תקשורת לא מילולית, שימוש ספונטני של שפת הפעולה.
- כל פעולות גילוי הדעת (Doing) על בימת הפסיכודרמה.
מורנו מבדיל בין 'ביטוי בפעולה' חסר היגיון ובילתי ניתן לחישוב, המופיע בחיים עצמם מחוץ למסגרת הטיפולית, כזה שעלול לפגוע במטופל או במשתתפים האחרים, לעומת 'ביטוי בפעולה' בר שליטה ותרפויטי, הבא לידי ביטוי בתוך המסגרת הטיפולית. מעבר להבדלה זו, מורנו לא עשה הבדלה בין אספקטים שונים של ביטוי בפעולה בתוך המסגרת הטיפולית.
עקב הנטיה של פסיכותרפיסטים רבים לייחס למושג 'ביטוי בפעולה' כל סוג אחר של התנהגות סוציאלית בילתי הולמת, מנינגר והולצמן ניסו לעשות דיפרנציאציה בין השניים ולהבדיל את ההתנהגות השניה באמצעות המושג 'Acting-up' או 'Acting-in' הבא לתאר פעולה שאיננה מחצינה התרחשות פנימית (Menninger & Holzman, 1973) ובכך נוצרה חוסר בהירות גדולה עוד יותר עקב השימוש במושג 'Acting-in' ע"י אדם בלתנר לתאור תהליך אחר, שלהבדיל מההגדרה הקודמת, זהו תהליך התבוננות פנימית מקדמת טיפול וטוען שבאמצעותacting in , הפסיכודרמה מסייעת לחקר האספקטים הפסיכולוגיים של חוויות המטופל. (Blatner, 1973)
קלרמן טוען שכאשר מורנו השתמש בביטוי 'ביטוי בפעולה', הוא התכוון לתהליך היוצא מהאדם עצמו ולא תהליך המונע מהסביבה. המילה Out בביטוי Acting Out מדברת על המשמעות של 'החצנה', כלומר להוציא החוצה מהעצמי, להוציא החוצה מהאני הפנימי. (Kellerman, 1992) ביטוי בפעולה יכול להיות צורת ביטוי מוטורית של תהליכים אינטרא-פסיכים. קונפליקטים ולחצים פנימיים מבוטאים באמצעות התנהגות מוחצנת הפוסחת על הניסיון לבטאם באמצעות תיקשורת מילולית.
קלרמן טוען שהסיומת out, בביטוי acting out בעייתית משום שרומזות אך ורק על פעולות היוצאות החוצה, ולדעתו, על מנת לתאר את התהליך הטיפולי יש לבחון את כל צורות הפעולה (doing), בין אם פנימיות ובין אם חיצוניות. הוא מציע התיחסות לפעולה דרך ארבעת האספקטים הבאים, תוך צימצום השימוש במושג acting out:
- פעולת נגדית – התנגדות.
- אבריאקציה – ונטילציה.
- פעולה קומוניקטיבית אקפרסיבית.
- פעולה רפיטטיבית ע"י העברה.
למרות שעקב תרגום, בעברית הבעיה אותה מתאר קלרמן לא קיימת, ניתן להעזר בטרמינולוגיה ובכלים אותם קלרמן מציע על מנת לתאר ולהבין מקרים טיפוליים.
באחת הפעמים בהם העברתי סדנת סוף שבוע, בחורה בשם רוני (שם בדוי), אם חד הורית, נכנסה לחדר הפעילות בקול שמחה רבה, מצב רוח מרומם ופעלתנות יתר, תוך דיאלוגים קולניים עם משתתפים נוספים אותם מכירה מסדנאות נוספות. בשלב מסויים בחימום, המשתתפים התבקשו להעלות מזכרונם, מה השאירו בבית לפני שהגיעו לכאן?. אחת המשתתפות עלתה לדיאלוג מול כיסא רייק ודיברה אל ילדיה שהשאירה בבית ובכך נתנה מקום לחרדה המבטאת את הדאגה והגעגוע לילדיה. ברגע מסויים תוך כדי עבודה, רוני יצאה מהחדר בבכי בעודה אומרת "אני צריכה כמה דקות לעצמי". לאחר שחזרה רוני לחלל העבודה, הקבוצה התקשתה להמשיך, חיבקה וביקשה לשלומה. רוני שיתפה וסיפרה שלא רצתה שיראו אותה בוכה ומתרגשת. ובטח שלא כבר על ההתחלה, כך יהרס לה כל סוף השבוע. היא סיפרה שלא רצתה לחשוף את הקושי שלה בפני הקבוצה, הקושי הגדול שהיה לה בבוקר היציאה לסופ"ש המשותף. היא שיתפה בקושי להשאיר את ביתה הקטנה בבית עם אימה ועל כך שזו הפעם הראשונה שהיא מרשה לעצמה להתנתק מביתה בת השנה לפרק זמן ארוך יותר ממספר שעות בודדות. רוני ביטאה את הקושי לבטא באמצעות מילים את עולמה הפנימי ובחרה לבטא באמצעות פעולה את אשר על ליבה.
יציאתה של רוני מהחדר ביטאה את פעולת ההתנגדות, האספקט הראשון. רוני התקשתה לבטא את הגעגוע העצור תוך ניסיון לשדר תחושה מאנית כוזבת. הדרך בא פעלה רוני מבטאת את הקתרזיס והאבריאקציה האופיניים לאספקט השני. מבחינה קומוניקטיבית, תחושה של רוני הועברה ברמה א-ורבאלית באמצעות הבכי המבטא את הקושי הגדול אותו חוותה. ברור נוסף עם רוני העלה את הקושי שלה בשיתוף הקשיים אותם היא חווה בתור אם חד הורית, אותו קושי המשתחזר בקבוצה ומבטא את האספט הרביעי.
במקרה אחר בסדנא המתרחשת פעם בשבוע בה נכחו לילך וכלנית (שמות בדויים), שתי חברות קרובות שנרשמו יחדיו לקבוצה. באחד המפגשים הראשונים, גם לילך וגם כלנית התחרו בתהליך בחירה סוציומטרי לשמש כפרוטגוניסט ולצאת לעבודה על הנושא אותו בחרו. לילך אמרה שהיא לא יודעת לעמוד על שלה ועסקה בנושא גבולות, בעוד כלנית דיברה על קושי חברתי ועסקה בדחיה חברתית. בסופו של דבר הקבוצה בחרה בנושא אותו הביאה לילך ומשם יצאנו לפעולה. בהמשך הפעולה הוצגו עבור לילך מספר שיקופי תיאטרון פלייבק ומשם יצאנו לעבודת פסיכודרמה. בשלב זה כלנית יצאה מהחדר בבכי וחזרה לאחר מספר דקות בליווי אחד ממשתתפי הקבוצה. בשלב בו כלנית יצאה מהחדר, לילך נעמדה במקום, בעמידה כמעט קפואה ושאלה "אולי כלנית תעבוד היום במקומי?". למרות יציאתה של כלנית ולמרות הרצון של לילך לוותר על מקומה ולאפשר לכלנית לעבוד (רצון שעלה בעקבות יציאתה של כלנית), הפסיכודרמה של לילך לא נפסקה אך שלב השיתוף היה ארוך במיוחד וכלל בתוכו גם מקום עבור כלנית.
ניתן לראות ביטוי של האספקט הראשון אצל כלנית מעצם יציאתה מהחדר, וכמובן מבחינת האספקט השני, יציאתה של כלנית בבכי במהלך הפעולה של לילך מהווה ונטילציה ושיחרור של קונפליקט ריגשי. כלנית חוותה דחיה בבחירה הסוציומטרית, דחיה שהתחדדה בעקבות השיקופים התיאטרליים שהוענקו ללילך ולא לה, ובכך שיחזרה (אספקט רביעי) את תחושת הדחיה, הנושא בו עסקה. מבחינה קומוניקטיבית, מעצם שיחזור הדחיה, כלנית ביטאה את התחושה אותה היא חווה, את תחושת הדחיה. החזרתה של כלנית לקבוצה עזרה לה להרגיש חלק מהקבוצה ובכך לא לשחזר את הרגשת הדחיה, למרות שלא נבחרה.
גם אצל לילך ניתן לראות ביטוי בפעולה. מבחינת האספקט הראשון, בדיקתה של לילך מול המנחה: "אולי כלנית תעבוד היום במקומי?", מבטא את ההתנגדות ואת הפעולה הנגדית לתהליך. ברמה הקומונקטיבית, לילך ביטאה את תחושותיה באמצעות פעולת העצירה ועמידה במקום עד קיפאון וכמובן באמצעות השאלה הורבאלית. יציאתה של כלנית מהחדר יצרה מצב של אבריאקציה אצל לילך, העצים את התחושה שמישהו אחר צריך ועל כן עליה לוותר למענו. לילך העדיפה לוותר על מקומה ובכך לשחזר את פעולת הויתור. המשך העבודה עם לילך עזר לה להתמודד עם הקושי בו היא נמצאת במצבים בהם היא מתמודדת מול אחר, עם הקושי שלה לעמוד על שלה.
חשיבותו של הביטוי בפעולה בתהליך הריפוי הפסיכודרמטי, בא לידי ביטוי באמצעות הפנמה של הפעולות היוצאות מהפנים אל החוץ. תהליך המאפשר 'גילוי עצמי' (self-discovery), אותו מגדיר קלרמן כאחד מהאספקטים התרפויטים הבסיסיים ביותר של הפסיכודרמה (P. 86). אם הביטוי בפעולה מדבר על תהליך המתרחש מהפנים אל החוץ, הרי שהתהליך המשלים, המתרחש מהחוץ אל הפנים, מאפשר למטופל אינטגרציה ולמידה קוגניטיבית מפעולותיו. על מנת לחדד את חשיבות הפעולה על פני המילים בתהליך הפסיכודרמטי, מורנו תיאר את תהליך הגילוי העצמי באמצעות הביטוי 'Action-insight' מושג תיאורטי מרכזי בטכניקה הפסיכודרמטית. קלרמן (Kellerman, 1992) מדבר על action-insight ומגדיר את המושג כתוצר האינטגרציה של למידה מצורות פעולה שונות הבאות לידי ביטוי באמצעות חוויות למידה אמוציונליות, קוגניטיביות, דימיוניות, התנהגותיות ובין-אישיות. (P. 86) קלרמן טוען שהפנמת הפעולה לא יכולה להיות מושגת באמצעות שכיבה על הספה. כלומר לא באמצעות שיחה על הפעולה, אלא באמצעות הפעולה עצמה. באמצעות שפת הפעולה.
ביבליוגרפיה
- Kellerman, F. K. (1992). Focus on psychodrama: The therapeutic aspects of
psychodrama. Philadelphia: Jessica Kingsley. - Freud S. (1905) Fragment of an analysis of a case of hysteria. S.E., VII.
- Freud S. (1914) Remembering, repeating and working through. S.E., XII.
- BLATNER, H.A (1973), Acting in: Practical Applications of Psychodramatic Methods. New York: Springer.
- Abt, L.E. and Weissman, S.L. (1965) Acting Out: Theoretical and Clinical Aspects. Grune & Stratton, New York and London.
- Moreno, J.L. (1972). Psychodrama, Vol. 1. (4th Ed.). Beacon, NY: Beacon House.
- Yalom, I. D. (1975) The Theory and Practice of Group Psychotherapy (2nd rev. Ed). New York: Basic Books.
- Grotjahn, M. (1976). A discussion of Acting out Indicates in groups. In L.R. Wolberg and M.L. Aronson (Eds.), Group Therapy, 1976. New York: Intercontinental Medical Books.
- Menninger, K., & Holzman, P. S. (1973). Theory of psychoanalytic technique. New York: Basic Books.
- Sandler, J., Dare, C., & Holder, A. (1973). The Patient and the Analyst. The Basis of the Psychoanalytic Process., New York: Int. Univ. Press
- שלקס,ש. (2003). על ACTING OUT והעברה נגדית. שיחות. 1 (2) . 177-185